שי חורב

היציאה אל מחוץ לגדר

מ"הגנה" סבילה ל"הגנה" פעילה

ראשית ימי ה"הגנה" היתה כמיליציה אזרחית, ובמאורעות 1921 עדיין לא היתה מוכנה מול התקפות הערבים על השכונות היהודיות ביפו ובסביבה, אולם בעקבות לקחים והתארגנות מחודשת, הצליחה ה"הגנה" להניס את התקפות ההמון הערבי בירושלים. מראשית פעילותה ועד לשנת 1936 התמקדה ה"הגנה" באבטחה ובהגנה נייחת של היישובים, תוך שימת דגש על בנין הכוח, התבצרות, ייצור נשק ורכישתו מכל מקור אפשרי. לאחר פרוץ מהומות הדמים, ימי המרד הערבי, באביב 1936, חל שינוי בתפיסה, ויותר ויותר כוחות "הגנה" עברו לפעילות התקפית 'מחוץ לגדר'.
היה זה יצחק שדה שגרם, בימי המרד הערבי, למפנה מכריע במחשבה הצבאית של ה"הגנה", שהתבטא ב"יציאה מן הגדר", זאת על ידי פיתוח ההגנה האקטיבית באמצעות הפטרולים הלוחמים. המדובר בכוחות ניידים קטנים, אשר יצאו מחוץ לגדר היישובים כדי לקדם את פני האויב בשדה הפתוח, אם על ידי הצבת מארבים בדרכו, ואם על ידי הטרדתו בבסיסיו בכפרים הערביים. שיטה זו שהיתה בבחינת חידוש בשעתה, הצעידה במהירות את ארגון ה"הגנה" להקמת הכוחות הניידים הארציים הראשונים, פלוגות השדה (הפו"ש) ולאחריהן חיל השדה (החי"ש) והפלמ"ח. היציאה אל מחוץ לגדר סימנה שינוי בתפיסה שהיתה שלטת עד כה, כאשר הכוחות הניידים של ה"הגנה" סייעו לישובים מותקפים, רדפו מאחרי האויב ונלחמו בו גם מחוץ לגבולות הישובים המותקפים.
שלב נוסף וחשוב בסאגה הבטחונית התחולל בסיועו של קפטן אורד צ'ארלס וינגייט, אשר נודע בכינויו: "הידיד", שהחדיר בקרב לוחמי ומפקדי ה"הגנה" שיטות לחימה חדשות ואופני מחשבה צבאיים חדשים, שעיקרם בחשיבות הניידות, ההפתעה, ההטעיה ולוחמת הלילה. וינגייט היה זה שהכניס לתודעת לוחמי ה"הגנה" את השימוש בכוחות קטנים לביצוע משימות מקיפות וגדולות, זאת תוך ניידות רבה, שימוש בתכסיסי הסחה והטעיה וניצול חשכת הליל להתקפות פתע נועזות - גישה אשר השפיעה על התפתחות כוחות המחץ של ה"הגנה" ונתנה להם הזדמנות של חוויה קרבית, ולא הגנתית גרידא.

» חזרה לקטלוג